חיפוש נפש

האמנות המוקדמת של קירות המערות התפתחה לפני עשרת אלפים שנה לאמנות דמיונית שהתמקדה ברעיונות מופשטים של קיום אנושי, יצירה, מוסר, חיים, מוות וחיים לאחר המוות. רעיונות בסיסיים אלו עדיין מעסיקים אותנו כיום. חיפוש הנשמה החל במצרים העתיקה לפני כמעט חמישה אלפים שנה. עבור המצרים הקדמונים, הלב, ולא המוח, היה מקור החוכמה האנושית ומרכז הרגשות והזיכרון. בגלל קשריו לכאורה עם אינטלקט, אישיות וזיכרון, הוא נחשב לאיברים הפנימיים החשובים ביותר. האמונה הייתה כי הוא יכול לחשוף את האופי האמיתי של האדם, גם לאחר מותו, ולכן הלב הושאר בגופו של הנפטר במהלך תהליך המומיה. המצרים הקדמונים יצרו ציורי קיר מרהיבים של טקס שקילת הלב, שבו הלב של הנפטר נשקל מול נוצה של האלה מאט, המייצגת סדר, אמת ומה שנכון מוסרית.

"אנרגיה אינה ניתנת ליצירה או להשמדה".

הגלים האלקטרומגנטיים הללו הם חלשים מאוד, וניתן לקלוט אותם, עם הטכנולוגיה הקיימת, רק בקרבת ראשו של אדם. מדענים כבר משתמשים בגלים המיוצרים על ידי מחשבות כדי להזיז גפיים מלאכותיות או לאסוף מחשבות מורכבות יותר, אם כי עדיין בצורה גסה מאוד. הגלים האלקטרומגנטיים חודרים לגולגולת ויוצאים למסע אינסופי אל היקום, שובל נצחי של אנרגיה מהנשימה הראשונה ועד האחרונה. ככל שהגלים החלשים מתרחקים, הם הולכים ונחלשים ומתרחבים בחלל. מדובר באותה כמות של אנרגיה בלתי ניתנת להשמדה שהמוחות שלנו ממירים, אך מפוזרת על פני שטח רחב יותר.

בסופו של דבר, לא הלב הוא זה שמתפורר, אלא המוח שלנו, אשר משדר ענן של אנרגיה נצחית המכילה את חותם הנשמה שלנו, רגע אחרי רגע, לאורך כל חיינו.